yaqir_mamlal (yaqir_mamlal) wrote,
yaqir_mamlal
yaqir_mamlal

"בורבורי בעיר השמש". בשם זה יצא מתורגם לעברית, עוד בשנת 1962, ספרו של ניקולאי נוֹסוֹב Незнайка в Солнечном городе. בורבורי הוא יצור אנושי זעיר ויחד עם חבריו, אצבעונים כמוהו, הוא מתגורר בעיר הפרחים. שמו הפרטי של כל אצבעוני מעיד על אופיו או על עיסוקו, ושמו של בורבורי אומר עליו ברוסית, וכן גם בעברית ככל שהשׂיגה ידו של המתרגם, שהוא נבער מדעת. עם זאת יצויין שמדובר באצבעוני שובב, חינני ויודע לשבות את לב הבריות. בתחילת הספר זוכה בורבורי במטה קסמים ויוצא עם שניים מחבריו, בן ובת, למסע הרפתקאות, שבמהלכו הוא מפתח רגשות עדינים ובלתי מובנים לו עדיין כלפי הבת שבחבורה.

בדרך לא דרך מוצאים את עצמם שלושת החברים בעיר העתיד הקומוניסטית, שקיבלה את שמה הישר מיצירתו המפורסמת של תומאזו קמפנלה (Tommaso Campanella), נזיר דומיניקני חמור הסבר - כך הוא נראה בדיוקניו - שפעל בתחילת המאה ה-17 ונחשב בבריה"מ, ולא רק בה, לאחד מאבותיו הרעיוניים של הסוציאליזם האוטופי.

בבואו אל עיר השמש עושה בורבורי, גיבורו הראשי של נוסוב, טעות גורלית וזו גורמת לשלשלת האירועים שמאיימת לקלקל את אורחות חייה של העיר המושלמת ואף למוטטה כליל, כאשר הוא עצמו אינו מודע לתוצאות מעשהו ומסייר בהדרכת מלוויו המקומיים באזורי החקלאות והתעשייה שמסביב לעיר. בורבורי מתפעל מן השדות הנעבדים בידי מכונות חכמות, ממתקני אנרגיה סולרית ומשאר פלאותיה של הטכנולוגיה המתקדמת בשירות האדם האצבעוני, ובה בעת המצב בעיר מידרדר אל עברי פי פחת, עד שבורבורי סוף סוף מזדעק ובעזרתו הנדיבה של הקוסם הטוב (זה שהעניק לו בשעתו את מטה הקסמים שתוקפו פג בינתיים) מצליח לתקן את טעותו ולהציל את עיר השמש מהרס חברתי ופיזי מוחלט.

צא ולמד: דרוש כוח עליון זמין כדי להבטיח את קיומה של האוטופיה הקומוניסטית, השברירית כל כך במהותה והיא נדונה להתרסק עד מהרה בבואה במגע עם הטבע האנושי. כי הרי מה היתה טעותו של בורבורי? סמוך לבואו אל העיר הרגיז אותו אחד מתושביה, ובורבורי הנתון בפרץ הזעם הפך את מכעיסו לחמור, וכשהתחרט ורצה להחזיר לו צלם אנוש התבלבל והפעיל את קסמו על שלושה חמורים אקראיים מגן החיות המקומי, בזה אחר זה. בהיעשׂותם לבני אנוש התגלו אלה כבריונים גסי רוח ותוך זמן קצר הם הדביקו באלימותם חלק נכבד מתושבי העיר. ניכר כאן הד ברור למדי מ"לב הכלב" של מיכאיל בולגקוב, אם כי קשה לשער שנוסוב קרא את הספר הנ"ל שלא פורסם בבריה"מ עד 1987, ובשנות החמישים המאוחרות, עת כתיבתו של "בורבורי בעיר השמש", הוא לא הופץ בה אפילו בהעתקה עצמית של "סאמיזדאט". ואמנם על יכולתו של יצור פגום אחד להשחית פלנטה שלמה שאינה יודעת לא קנאה, לא גנֵבה ולא רוע, נוסוב היה יכול ללמוד גם מ"חלומו של אדם מגוחך", אחד מסיפוריו של פיודור דוסטוייבסקי.

כעבור שנים אחדות, בספרו "בורבורי על הירח", שלח נוסוב את גיבוריו אל הגיהנום הקפיטליסטי, ושם הם דווקא הצליחו לחולל מהפכה ולהניח את היסודות לחברה חדשה וצודקת. לטעמי, התשליל הירחי הצליח לנוסוב הרבה יותר מאשר ספרו הקודם על עיר השמש, אבל גם האוטופיה השמשית זכורה לי היטב מאז קראתיה לראשונה בכיתה א' או שמא בסוף דרכי בגן ילדים. ככלל ייאמר שנוסוב היה סופר ילדים מוכשר ביותר, והדבר בא לידי ביטוי גם בשאר יצירותיו, לא רק בטרילוגיה המוקדשת לבורבורי וחבריו האצבעונים.

ולמה נזכרתי בכל אלה? כי התפעלותו של בורבורי מעיר השמש עולה בדעתי כל פעם שאני נוסע בכביש 211 המוביל מצומת טללים לאזור ניצנה. לצדו של כביש זה נמצא קיבוץ אשלים ובקרבתו - מתחם תחנות הכוח הסולריות שמראהו בהחלט עשוי להזכיר סצנות מספרי מדע בדיוני. אלפי דונמים מכוסים כאן בקולטי שמש ובמראות מתכווננות (הליוסטטים) שעוקבות אחרי תנועת השמש בשמיים ומרכזות את קרינתה אל דוּד קיטור שמוצב בראשו של מגדל המתנשא לגובה של 240 מטר. נכון להיום מגדל זה הוא המבנה הגבוה בישראל, והבא אחריו, בניין עזריאלי שרונה בתל אביב, בן 61 קומות, מגיע ל-238,5 מטר.

אמרתי "כל פעם", אבל בעצם הגענו אל המקום הזה בפעם שנייה בלבד, והפעם הראשונה היתה לפני כשנה וחצי, כאשר נסענו עם הילדים לישוב עֱזוּז הנמצא כ-12 קילומטרים מדרום לניצנה, סמוך לגבול המצרי, כדי לחגוג בו את יום הולדתי. בעבר היתה שם היאחזות נח"ל ואחר כך בסיס צבאי רגיל, עד שב-1985 הפך המקום לישוב אזרחי קטן. עיקר פרסומו בא לו בזכות אפשרויות הצפייה בכוכבים שהוא מעניק לאורחיו: במרחק עשרות קילומטרים ממנו אין מקורות אור חשמלי, פרט לניצנה שמסתפקת גם היא בתאורה צנועה למדי ואינה משבשת את הצפייה.

ביקרנו אז גם בשִבטה שהיא בעיניי האתר הנבטי המרשים ביותר בישראל. אתר זה פחות מוכר לציבור ממַמשית ועבדת, אבל לעניות דעתי פרסומו המוגבל אינו נובע מנחיתותו בהשוואה אליהן אלא מריחוקו היחסי מן הכבישים הראשיים שעוברים בצפון הנגב ובמרכזו.

כעת חזרנו אל האזור בדרכנו דרומה, למצפה רמון ולאילת, כי בפעם הקודמת נשארנו עם "טעם של עוד", וגם כי רצינו להציגו לאורחת שלנו שטרם זכתה לראותו. ובדיוק כמו אז חשתי היום ליד קיבוץ אשלים כבורבורי הנדהם בשדותיה של עיר השמש.
Tags: семейственное, социум
Subscribe
  • Post a new comment

    Error

    Anonymous comments are disabled in this journal

    default userpic

    Your reply will be screened

    Your IP address will be recorded 

  • 0 comments